קצת עלי
פנינה של תבלין – מקום בו טעם וריח נפגשים
הכל החל ביום בו נולדתי, להורי, ראובן ונעמי, בבית שבו המטבח אפוף בריחות תבלינים חזקים.
הורי שניהם ילידי בומביי – הודו, הנחילו לאחותי ולי את הריחות, הטעמים והמוזיקה מגיל ינקות.
כילדה התביישתי בעובדה שהריחות והטעמים בביתי שונים מאשר בשאר הבתים.
ביתי היה הבית היחיד בו לא הגישו שניצלים לארוחת צהריים, במקום שניצל אכלנו אורז ודאל, תבשילי ירקות שונים, קטניות והמון דגים.
בסופ"ש וחגים הצטרפו לשולחן הבשר (בד"כ כבש), ומטוגנים שונים (סמוסה, בטטה וודה, באג'ה ועוד) – כמובן שהאוכל תמיד היה מאד מטובל, חריף והכי חשוב טעים ומזין.
זאת הבנתי עם התבגרותי.
בגיל ההתבגרות החלו להגיע החברים ולהתעניין באוכל של אמי, ועד היום מתגעגעים למטבח שלה.
הגעגועים העזים לטעם הבית החלו כמובן כשעזבתי את הבית. מצד שני ידעתי שאי אפשר כל יום לבקר את אמא רק כדי לאכול, אז הפשלתי שרוולים ונכנסתי למטבח.
בהתחלה כמובן ששרפתי או לא בשלתי מספיק או תיבלתי יותר מידי/פחות מידי.
לאט לאט התגלה בפני עולם חדש. עולם שבו ניתן ליצור המון מכלום ובנוסף לכך להסב אושר לכל מי שמזמינים.
למדתי למתן את הטעמים העזים ולהתאים את עצמי לחך הישראלי.
ובעצם… אין הנחתום מעיד על עיסתו… אשמח תמיד לתת לכם טעימה ותעידו בעצמכם.